הדיסק הבין חולייתי הינו בולם הזעזועים של עמוד השדרה ומאפשר את התנועתיות בין החוליות. הצוואר הינו האיזור התנועתי ביותר בעמוד השדרה ולכן הדיסקים הצוואריים עומדים בעומס רב. כאשר הדיסק מזדקן, חלקו הפנימי "מתייבש" וגובה הדיסק פוחת. השכבה החיצונית של הדיסק מתבלטת כלפי חוץ (בלט דיסק דיפוזי) וכך מצרה את תעלת עמוד השדרה ויכולה ללחוץ על חוט השדרה ועל השורשים היוצאים לכיוון הידיים. לעיתים המעטפת של הדיסק נחלשת באיזור מסוים ונוצר בלט דיסק מקומי הגורם ללחץ ממוקד על השורש או החוט. לעיתים נוצר חור במעטפת וחומר דיסקלי פורץ לכיוון תעלת השדרה וגורם ללחץ על חוט השדרה או על השורש היוצא (פריצת דיסק). בנוסף ללחץ על השורש החומר הדיסקלי גורם לדלקת מקומית בעצב, ובעקבות כך כאבים קורנים ליד, ויתכן שאף הפרעת תחושה (נימול) וחולשה של קבוצת שרירים.
מרבית החולים הסובלים מדיסק פרוץ יחושו שיפור בתקופה של עד 8 שבועות. בתקופה זו מומלץ טיפול במשככי כאב, פיזיוטרפיה וטיפול ברפואה משלימה. לעיתים זריקות פורמינליות הניתנות ע"י רופאי כאב יועילו. לעומתם, בחולים עם לחץ על חוט השדרה הגורם לתסמונת נוירולוגית מומלץ ניתוח לשחרור הלחץ מחוט השדרה. חולים עם לחץ שורשי וחסר נוירולוגי פרוגרסיבי זקוקים גם הם לטיפול ניתוחי.
טיפולים ניתוחיים אפשריים בדיסק צווארי:
• גישה ניתוחית קדמית, דיסקקטומיה וקיבוע: הגישה נעשית מחלקו הקדמית של הצוואר, בין הקנה והושט לבין כלי הדם של הצוואר. גישה זו קלה יחסית לחולים מבחינת רמת כאב נמוכה לאחר הניתוח והחלמה מהירה. מבצעים כריתה של הדיסק ומקבעים את החוליות עם משתל בין חולייתי ופלטת טיטניום.

• פורמינוטומיה ודיסקקטומיה צווארית: גישה המתאימה לדיסק צידי ללא לחץ על חוט השדרה. גישה אחורית לצוואר דרך חתך בקו האמצע או בגישה זעיר פולשנית עם מפשק רקמות מיוחד. פתיחת המוצא של העצב הלחוץ ולעיתים ניתן לכרות חלק מהדיסק הפרוץ.
• למינקטומיה: גישה אחורית המתאימה לשחרור מספר גבהים בצוואר ע"י הסרת המרכיבים האחוריים של החוליות הצוואריות. לעיתים יש לשלב קיבוע לגישה זו.
• למינופלסטיה: פתיחת המרכיבים האחוריים של החוליות הצוואריות וחיבורן בעמדה פתוחה יותר הגורמת להרחבה של תעלת השדרה.
לאחר ההחלמה מהניתוח מומלץ טיפול פיזיוטרפי לחיזוק שרירי הצוואר ולשמירה על  תנועתיות הצוואר.