גישות לניתוחי עמוד שדרה
עמוד השדרה מורכב לכול אורכו מחוליות העשויות מעצמות ובינהן דיסקים העשויים וחומר סחוסי. עמוד השדרה מהווה את התמיכה לגוף כולו, מאפשר תנועה של הגוף ועם זאת שומר ומוליך את חוט השדרה והעצבים מהמוח ועד הגפיים.
במהלך חיינו ישנם שינויים ניווניים בעמוד השדרה, וכמן כן פתולוגיות שונות כגון דימום, זיהום, טראומה או גידול יכולים לפגוע בתפקוד עמוד השדרה. כאשר יש פגיעה, יכול להיות לחץ על מרכיב עצבי שיגרום לכאב קורן או חולשה באיבר, יכולה להיות פגיעה ביכולת התמיכה והתפתחות של אי יציבות של עמוד השדרה, או שיכולה להתפתח פתולוגיה המגבילה את התנועה. מרבית בעיות הגב מטופלות באופן שמרני ואינן מצריכות ניתוח אולם לעיתים יש צורך בפתרון כירורגי. קביעת הגישה הניתוחית תעשה ע"י המומחה בניתוחי עמוד שדרה ע"פ הפתולוגיה בה צריך לטפל והמיקום האנטומי. מומלץ לבחור במנתח עם ידע נרחב ואפשרויות טיפול רבות כך שהמנתח יוכל להתאים את הניתוח לפתולוגיה (ולא את הפתולוגיה לניתוח...)
גישה קדמית לעמוד השדרה הצווארי Anterior Cervical Approach
גישה צווארית קדמית נועדה לטפל בלחץ על חוט השדרה או העצבים שנגרם מבלטי דיסק או ליגמנט אחורי מסוייד (OPLL). הגישה הינה בין שרירי הצוואר וכלי הדם של הצוואר ובין הקנה והושט. בגישה זו ניתן להגיע לחלקן הקדמי של החוליות, להסיר דיסקים או חלק קדמי של גוף חוליה, לשחרר את תעלת השדרה ואת הלחץ על חוט השדרה ולקבע את החוליות. הניתוח מתבצע באופן רוטיני ע"י נוירוכירורגים, ומחקרים בשנים האחרונות הראו שזוהי הגישה הטובה ביותר לפתולוגיות בעמוד השדרה הצווארי. יש לציין שלא ניתן לטפל בכול החולים ע"י גישה קדמית ומומלץ לבחור מנתח הבקיא בכול הגישות לצוואר.
גישה צווארית אחורית Posterior Cervical Approach
גישה אחורית נועדה לחשוף את הלמינות הצוואריות (הגשרים הגרמיים העוטפים את תעלת השדרה) כדי לבצע למינקטומיה (Laminectomy) על מנת לשחרר את חוט השדרה מהלחץ בו הוא מצוי. בניתוח זה ניתן לשחרר מספר גבהים באזור צווארי ואף ניתן לבצע קיבוע של עמוד השדרה כדי להגביל תנועתיות לא רצויה או למנוע התפתחות של קיפוזיס (צניחת הראש קדימה עקב כיפוף קדמי של הצוואר).
פורמינוטומיה צווארית Cervical Foraminotomy
ניתוח זה נועד לטפל בלחץ על שורש צווארי כתוצאה מדיסק צווארי צידי או שינויים ניווניים המצרים את מוצא השורש. הגישה הינה גישה אחורית זעיר פולשנית (MIS) בה דרך חתך קטן חושפים את המפרק והלמינה ומסירים אותם באופן חלקי כדי לשחרר את מוצא העצב וכאשר יש דיסק פרוץ ניתן לכרות גם את הפרגמנט הפרוץ.
גישה אחורית לעמוד שדרה מותני:
עמוד השדרה נמצא בחלקו האחורי של הגב ולכן גישה זו היא השכיחה. בגישה חושפים את חלקו האחורי של עמוד השדרה, ניתן לבצע שחרור המרכיבים העצביים מאחור בניתוח שנקרא למינקטומיה (Laminectomy). במידה שדרוש קיבוע עקב חוסר יציבות, ניתן להוסיף ברגים תוך פדיקולריים (Pedicular Screws) ומוטות ואז מדובר בקיבוע אחורי-לטרלי (Postero-Lateral Fusion). ניתן בגישה זו להוסיף תמיכה ע"י משתל בין חולייתי בגישה אחורית (PLIF- Posterior Lumbar Interbody Fusion) או בגישה צידית יותר דרך המפרק (TLIF- Transforaminal Lumbar Interbody Fusion ). חלק מהניתוחים הללו ניתן לבצע בגישות זעיר פולשניות (MIS- Minimally Invasive Surgery) כדי להקטין את אורך החתך, למזער דימום וסיכונים לזיהום ולקבל תוצאה אסטטית טובה יותר.
גישה קדמית לעמוד שדרה מותני:
הגישה הקדמית נדרשת כאשר צפויה בעיתיות בגישה אחורית כגון חולה שנותח מספר פעמים מאחור או כאשר הפתולוגיה קדמית, לדוגמא גידול בגוף החוליה. קיבוע קדמי נקרא (ALIF- Antrerior Lumbar Interbody Fusion) בו מכניסים שתל במקום הדיסק הבין-חולייתי. הגישה יכולה להתבצע בין אברי הבטן (טרנספריטונאלי) או מחוץ לקרום הצפק (רטרופריטונאלי).
גישה צידית לעמוד השדרה המותני:
בשנים האחרונות התפתחה שיטה זעיר פולשנית (MIS) המתבצעת דרך המותן, מחוץ לקרום הצפק תוך גישה צידית לחוליה ולדיסקים (Lateral Lumbar Interbody Fusion), ומאפשרת לשחזר את הגובה התקין של הדיסק וכך לשחרר את הלחץ על העצבים ולבצע קיבוע של הסגמנט שמטופל. גישה זו אינה מתאימה לכול החולים והמנתח צריך לבדוק האם ניתן להשתמש בשיטה זו. השמות המסחריים לגישה זו נקראים XLIF או DLIF.
דיסקקטומיה מותנית (Discectomy)
בעייה רווחת בקרב האוכלוסיה הינה רדיקולופתיה, כלומר כאב או פגיעה בשורש המסתמנת בכאב קורן לרגל עקב בלט דיסק או פריצת דיסק. ברוב המצבים החריפים כאשר אין פגיעה נוירולוגית ניתן לטפל שמרנית ובמרבית החולים מתרחשת הקטנה ספונטנית של הדיסק הפרוץ ונסיגה בעוצמת הכאב. בחולים עם חסר נוירולוגי מתקדם, חולים עם כאבים בלתי נשלטים או חולים ללא שיפור בסימפטומים לאחר כחודשיים מומלץ לבצע כריתה של הדיסק הבולט או הפרוץ. הניתוח הפתוח מתבצע ע"י חתך בקו האמצע בגב וחשיפת הצד של הדיסק הפרוץ. מתבצעת הסרה של חלק מהלמינה וכניסה לתעלת השדרה לצורך הוצאת הדיסק. בזמן הניתוח ניתן להרחיב את מוצא העצב. את הניתוח ניתן לבצע גם בעזרת ציוד מיוחד המאפשר ביצוע ניתוח זעיר פולשני (MIS) בחלק מהחולים, פרוצידורה המאפשרת התאוששות קלה יותר לחולה ופחות צורך במשככי כאב. לאחר הניתוח קיים סיכון של פריצת חלק נוסף מהדיסק שמגיע עד 15%.